<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"ב ח"ג</h1>
<h2>דף לט.</h2>
שבוי שנשבה או בורח מחמ' נפשות כלומר סכנת נפשות ב"ד לוקחין כל המטלטלין ומניחין אותו ביד נאמן ואם יש לו קרקעות מורידי' להם קרוב הראוי ליירש אותו כי אין ב"ד חייבין להעמיד אפטרופוס לגדול בן דעת ויאכל הפירות אותו הקרוב ואפילו שמע שהבעלים ממשמשין ובאין וקדם ואכל מה שאכל אכל פי' ואם השביח הקרקע שמין לו כאריס וזה מיירי ששמעו בו שמת אבל לא שמעו מורידין קרוב לקרקעות כמו שכתבתי וכשיבא השבוי יטול כשאר אריסי העיר כאשר אפרש ואם הם שנים או ג' ראויים ליירש והם גדולים יחלקו הנכסים ואם מקצתן עובדי אדמה ומקצתן עובדין נכסיה' על ידי אריס יורידו עובדי אדמה ויאכלו הפירות בין כולם ואם יבואו הבעלים יעשו חשבון עמו ויטלו כשאר אריסי העיר כמו שכתבתי ואין מורידין להם אריס שמא יכסיף הנכסים אבל הקרוב ישתדל יפה בהם שמא יפלו לו בירושה וכן אין מורידין קטן אפי' קרוב לנכסי שבוי כשלא שמעו בו שמת אבל שמעו בו שמת מורידי' קטן לנכסי שבוי ושבוי שנשבה ושמעו בו שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אות' ביניהם אין מוציאין אותה מרשות ידם ואם קרוב השבוי קטן מעמידין אפטרופוס וכל הפירות יהו מונחין עד שיתברר שמת השבוי או שיבא ואם הם שנים אחד גדול ואח' קטון מעמידין אפטרופוס לכל הנכסי' ואפי' לחלק גדול מציעא. הניח השבוי או הבור' מחמ' סכנת נפשות קמה לקצור וכיוצא בהם ב"ד מעמידין אפטרופוס וקוצר ובוצ' ומוכרין הפירות ומניחין דמיהם עם שאר המטלטלי' ואחר כך מורידין לקרקע הקרוב כי אלו הפירות הן כמטלטלין ואם יורידו להם קרוב הראוי ליורשו מתחלה יתלשם ויאכלם. וה"ה בחצרות ופונדקאות ובחנויות העשויות לשכר ואין צריכין עבודה ולא טורח ואין אדם נותן אותם באריסות אין מורידין להם יורש שהרי גובה השכר ואוכל אלא כיצד עושין ב"ד מעמידין להם גבאי ויהי' השכ' מונח בב"ד עד שיבי' ראי' שמת או עד שיב' ויטו' שלו ואין מורידין לעולם הקרוב אלא לשדות ולגנות ולכרמים וכיוצא בהם שיהיה בהן כאריס שלא יפסדו מציעא. מי שיצא לדעת ואין ידוע מה היה ממנו והניח נכסים אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מוציאין מידו ואין מצווין ליזקק לנכסיו לא קרק' ולא לטלטל אלא הכל יהא מונח ביד מי שהניחם הן המטלטלין ביד נאמ' הן הקרקעות ביד שוכרים הן שדות וכרמים ביד אריס ואין נוטלי' מהם שכר הן שדות בורים כולם כמו שהניחם כך ישארו עד שיב' או עד שיביאו ראיה ברורה יורשיו שמת ויגבו הכל כמו יורשי' כי ברצונו אבד ממונו ואבדה מדעת אין אדם מצווה להחזירה ואם שמעו בו שמת ובאו יורשיו וחלקו נכסיו מסלקין אותם עד שיביאו ראיה שמת ואם שמעו בו שמת ב"ד מוציאין המטלטלין ומניחין אותן ביד נאמן והקרקעות מורידין להם קרוב הראוי לייר' אותו ויהיה בהם כאריס עד שיבא הוא או יתברר שמת ודינו בכל שוה כששמעו בו שמת לנכסי שבוי כשלא שמעו בו שמת מציעא. ונקראו בלשון חכמים רטושין מי שיצא לדעת ונטושין מי שיצא שלא לדעת שמעו בהן שמתו אפילו בעד אחד אבל לירד ולמכור אין הקרוב רשאי עד שיתברר עדו' ברורה.
<h2>דף לט:</h2>
זקנה שהיו לה ג' בנות ונשבית הזקנה ואחת מן הבנות ומתה בת השבויה והניחה בן קטן ויש נכסים לזקנה אינן מורידין הבת הנשארת בכאן לנכסי זקנה שמא מתה זקנה ויש לקטן בן המתה שליש הנכסים ואין מורידין קרוב לנכסי קטן וגם אין מורידין לזה הקטן בנכסים שמא לא מתה הזקנה ואין מורידין קטן לנכסי שבוי אלא מתוך שמעמידין אפטרופו' לחלקו של קטן מעמידין אבל לנכסי הזקנה (ו)האפטרופוס יוריד אריס לנכסים וישמור בכל שנה חלק השבוי. שמעו שמתה הזקנה מורידין הבת הנשארת לשליש הנכסים שכך הוא חלק ירושתה וירד הקטן לשליש שהוא חלקו לפי ירושתו ועושין ממנו כמו מנכסי קטן ומעמידין אפטרופוס לשליש הנשאר שהוא חלק הבת השבויה משום חלק הקטן כי אין ב"ד חייבין להעמיד אפטרופוס לנכסי גדו' בן דעת ואם יבא השבוי יקח הקט' כדי' קרו' כשמורידי' אותו לנכסי שבוי. מתה הבת השבוי' נותנין לזה הקטן חצי השליש שלה וחצי השליש האחרת לבת הנשארת וכן לעולם בכיוצא בזה מציעא.
